פסק-דין בתיק ב"ל 19762-04-12

2.         עניינו של המערער הוחזר לוועדה, בתוקף פסק דין מיום 16/9/11 (ב"ל 10- 12- 24235) ("פסק הדין"). על פי פסק הדין הוחזר עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב זהה, על מנת שתבחן את תלונות המערער באשר לפגיעה בשורש כף יד ימין; תקבע באופן ברור האם מצבו של המערער בשורש כף יד ימין מצדיק הענקת אחוזי נכות כלשהם, ואם כן, האם יש לייחס אחוזי נכות אלה לתאונת העבודה, אם לאו.

3.         טענת הערעור העיקרית היא שהוועדה לא יישמה את הנחיות פסק הדין, שכן לא קבעה באופן ברור האם מצבו של המערער בשורש כף יד ימין מצדיק הענקת נכות כלשהי, והאם היא קשורה סיבתית לתאונה. לטענת המערער, שגתה הוועדה משקבעה למערער 0% נכות בגין יד ימין מבלי ליישם פריט מסעיפי הליקוי שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956.

4.         לטענת המשיב, הוועדה קבעה מפורשות כי אין נכות בגין יד ימין. משכך, ממילא אין צורך לבחון את שאלת הקשר הסיבתי, שכן קשר סיבתי נבחן במקרה שבו קיימת נכות. לפיכך, נטען כי החלטת הוועדה מפורטת ומנומקת, בהתאם להנחיות פסק הדין, ולא נפל בה כל פגם משפטי.

5.         עניין לנו בהחלטה שניתנה בעקבות פסק דין. משכך, יש לבחון האם פעלה הוועדה בהתאם להנחיות פסק הדין.

לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן:

6.         לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בפרוטוקולים של הוועדה ובכלל החומר המונח בפני ונתתי דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות.

7.         ביום 26/1/12 התכנסה הוועדה, הקשיבה לתלונות המערער, עיינה בפסק הדין וציינה כי מדובר במצב לאחר חבלה בשורש כף יד ימין. הוועדה, בהרכב מומחה לאורטופדיה, מומחה לנוירולוגיה ומומחה לרנטגנולוגיה, ערכה למערער בדיקה קלינית, וציינה את ממצאיה: אין עדות ל- CRPS, אין דלדול שרירים בשרירי אמה, בשרירי טנר והיפוטנר. הוועדה בדקה ומצאה כוח אגרוף וכוח פינץ מלאים, ציינה כוח מלא באבדוקציה ובאדוקציה של האצבעות, וכן ציינה טווחי תנועה שמורים.

באבחנה הרפואית ציינה הוועדה "רגישות בצוואר וביד ימין לאחר נפילה". לשם סיכום הדיון ביקשה הוועדה לעיין בצילום הראשון שבוצע בסמוך לאחר התאונה ביד ימין, וכן בצילום עדכני של שורש כף יד ימין.

ביום 22/3/12 שבה הוועדה והתכנסה, ולאחר שעיינה בצילום שורש כף יד ימין מיום 9/2/12, פענחה את ממצאי הצילום וקבעה שהם תקינים. לדעת הוועדה, נוכח ממצאי הבדיקה האורטופדית והנוירולוגית שהיו תקינים, אין נכות בשורש כף יד ימין.

8.         הנה כי כן, על פי הוראות פסק הדין, הוועדה הקשיבה לתלונות המערער באשר לפגיעה בשורש כף יד ימין, ורשמה אותן בסעיף 20 לפרוטוקול הדיון מיום 26/1/13, לאמור "כאבים והגבלות בתנועות שורש כף יד ימין". הוועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית ובדיקה נוירולוגית, ציינה את ממצאיה בפירוט רב וקבעה כי לא נותרה נכות בשורש כף יד ימין.

אין לקבל את טענת המערער לפיה במקום בו נקבע ש"אין נכות", יש לקבוע כאילו מדובר ב"נכות בשיעור 0%". בהקשר זה מקובלת עלי טענת המשיב, לפיה טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם האמור ברשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. מהחלטת הוועדה עולה כי אין אף ממצא רפואי פוזיטיבי בתחום האורטופדי או הנוירולוגי אשר יכול לתרום לקיומה של נכות בשורש כף יד ימין. לו מצאה הוועדה ממצא שכזה, היה מקום לבקש מהוועדה לקבוע אם יש בו כדי לתרום לנכות, ולו על דרך ההתאמה, אך אין זה המקרה שבפנינו. אוסיף, כי המשיב טען, ובצדק יש לומר, כי פריט 41(10) שעניינו שורש כף היד, מעניק נכות בשיעור 0% במצב מסוים, שאינו מצבו של המערער דנן.

על כן, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה בעניין זה.

9.         המערער הוסיף וטען כי ככל שסברה הוועדה שהמצב ממנו סובל המערער בשורש כף יד ימין אינו קשור לתאונה הנדונה, היה עליה לציין זאת מפורשות, כפי שנדרשה לעשות בפסק דין. דין הטענה להידחות.

פסק הדין הנחה את הוועדה לקבוע "האם מצבו של המערער בשורש כף יד ימין מצדיק הענקת אחוזי נכות כלשהם, ואם כן, האם יש לייחס אחוזי נכות אלה לתאונת העבודה, אם לאו". משקבעה הוועדה כי לא נותרה נכות בשורש כף יד ימין, ממילא אינה נדרשת לדון בשאלת הקשר הסיבתי.

10.       המסקנה העולה מהאמור לעיל היא שהוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין. החלטת הוועדה מנומקת באופן מפורט וברור, ולא מצאתי שנפלה בה טעות משפטית.

11.       התוצאה היא שהערעור נדחה.

אין צו להוצאות.